
טוענים את המאמרים…
טוענים את המאמרים…
שבועיים, גיליון אחד, וארבעה מספרים שאתם לא יודעים היום.

תשאלו בעל עסק כמה לקוחות הוא סגר החודש, והוא יידע. תשאלו כמה אנשים פנו אליו ולא קיבלו מענה, ותקבלו ניחוש.
זה הגיוני. עסקה שנסגרה משאירה חשבונית, פגישה ביומן, לקוח מרוצה. פנייה שלא נענתה לא משאירה כלום. אין לה שורה בשום מקום, ולכן מבחינת העסק היא לא קרתה.
היא כן קרתה. פשוט אצל מישהו אחר.
המדריך הזה הוא איך למדוד את זה בשבועיים, בלי לקנות כלום ובלי להתקין כלום. בסוף יהיו לכם ארבעה מספרים שאפשר להשוות אליהם בעוד חצי שנה.
ההגדרה חשובה, כי בלעדיה כל אחד סופר משהו אחר. פנייה היא כל פעם שמישהו שאינו לקוח קיים ניסה ליצור קשר בכוונה עסקית:
מה שלא נכנס: ספקים, מועמדים לעבודה, לקוחות קיימים ששואלים משהו, וספאם. תסננו אותם תוך כדי. לנסות להפריד בסוף זה עבודה כפולה.
פתחו גיליון עם ארבע עמודות: מתי הגיעה הפנייה, מאיזה ערוץ, מתי ענינו, ומה קרה בסוף. שורה אחת לכל פנייה, שבועיים רצופים, כולל סופי שבוע.
לא צריך יותר מזה, ובכוונה. ברגע שהמדידה דורשת כלי חדש היא הופכת לפרויקט, ופרויקטים נדחים.
רוב מי שמודד בפעם הראשונה סופר רק חלק מהפניות. אלה המקומות שנופלים הכי הרבה:
בסוף השבועיים יש בגיליון מספיק שורות בשביל ארבעה חישובים. שמרו אותם במקום שתמצאו בעוד חצי שנה.
שימו לב שביקשתי חציון ולא ממוצע. זו לא קפדנות. בעסק טיפוסי רוב הפניות נענות מהר ומיעוט נענה אחרי יום או יומיים, והממוצע מרכך בדיוק את המיעוט הזה, שהוא בדיוק מי שהלך.
לפעמים המסקנה היא שלא צריך שום מערכת. פגשנו עסק שגילה שכל הפניות שנפלו הגיעו בין שתיים לארבע, כשכולם בפגישות. הפתרון היה סידור עבודה, לא טכנולוגיה. זו תוצאה מצוינת של מדידה.
ולפעמים התמונה מראה משהו אחר: פניות שנוחתות בערבים ובסופי שבוע, זמן תגובה שנמדד בשעות, ואחוז לא קטן שלא נענה בכלל. אז כבר ברור מה צריך לתקן, ובכמה.
בכל מקרה, שבועיים של גיליון הם המחיר של לדעת. בלעדיהם כל שיפור שתעשו יישאר תחושה.